חברת אחים אלעז בע"מ נ' טירה פארם בע"מ

החלטה

מבוא

בפני בקשת הנתבעת לביטול צווי עיקול ארעיים שהוטלו בהחלטתה של כב' השופט מ' אביב מיום 25.8.13.

הבקשה שלהטלת צווי העיקול האמורים הוגשה יום לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור שהוגש על החלטה קודמת שניתנה בתיק זה, וביטל עיקולים זמניים שהוטלו לבקשת התובעת. בבקשה נטען כי לאחרונה הגיעו לידי התובעת ראיות חדשות, המצדיקות את שינוי החלטת בית המשפט המחוזי ואת הטלת העיקולים שבוטלו.

אקדים ואציין שבמהלך שמיעת הבקשה נעשו מטעם בית המשפט ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה באשר להטלת העיקולים הזמניים, לרבות באמצעות סעדים זמניים אחרים, על מנת לאפשר את המשך פעילותה התקין של הנתבעת מצד אחד, ולהבטיח את האפשרות לפרוע את החוב ככל שיינתן בסופו של יום פסק דין המקבל את התביעה. כל הניסיונות בתחום זה העלו חרס.

עוד אקדים ואציין שלאחר שמיעת הצדדים וטענותיהם מצאתי שהבקשה החדשה והצרופות שצורפו לה משנות את מאזן האינטרסים ומצדיקות את הטלת העיקולים הזמניים כמבוקש.

ההליכים המשפטיים עד כה

תחילתם של ההליכים שבפני בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים. סכום השטר נושא הבקשה היה 1,632,000 ₪, והוא נמשך לכאורה על ידי הנתבעת, לפקודת אדם בשם אדיב פדילה (להלן – הנפרע), שהינו אחיה של בעלת המניות במערערת, ובעל המניות בה בעבר.

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל גם בקשה להטלת עיקולים זמניים בידי צדדים שלישיים, לפני המצאת דרישה. לאחר הטלת העיקולים כמבוקש, הוגשה לבית משפט זה הבקשה הראשונה לביטול העיקולים. כמו כן הוגשה התנגדות לביצוע השטר.

תמצית טענתה של הנתבעת בבקשתה הראשונה לביטול העיקולים ובהתנגדות לביצוע שטר, הייתה כי הנפרע שהיה בעבר בעל מניות בנתבעת, גנב את השטר במסגרת מעילות נוספות בכספי המערערת. נטען שכיון שהשטר גנוב, התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר וזכותה בו פגומה. עוד טענה הנתבעת כי הותרת העיקולים על כנם תביא לחיסול עסקיה.

תמצית טענתה של התובעת הייתה כי הנפרע ואחותו, שהינה בעלת המניות הנוכחית בנתבעת, ביצעו "תרגיל עוקץ", שבאמצעותו הוציאו מידי התובעת סכום כסף בסך של 650,000 ₪, ושאותו אין בכוונתם להשיב.

ביום 23.4.13 קיבל כב' הרשם א' פוני את ההתנגדות לביצוע השטר וכן את הבקשה לביטול העיקולים. על החלטתו של כב' הרשם הוגש ערר שנדון בפני כב' השופטת א' שניידר (בע"ר 50934-04-13). לאחר דיון מצאה כב' השופטת שניידר שיש מקום לקבל את הערעור, ובהחלטתה הטילה עיקולים זמניים בסכום של 650,000 ₪.

על ההחלטה האמורה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, וכב' השופט כ' מוסק, קיבל את הערעור ( ברע"א 27392-08-13), וביטל את העיקולים.

כפי שציינתי, יום לאחר שניתנה החלטתו של כב' השופט מוסק, הוגשה הבקשה להטלת עיקולים בסכום של 650,000 ₪. הבקשה שבפני הינה בקשה לביטול העיקולים אשר הוטלו כאמור בהחלטת כב' השופטת אביב.

טענה מקדמית- הערבון

לטענת הנתבעת, פקעו צווי העיקול מהטעם שבקופת בית המשפט לא הופקד העירבון בסכום של 30,000 ₪, להבטחת נזקי הנתבעת, בניגוד להחלטת בית המשפט. הנתבעת הפנתה להחלטת כב' השופטת מ' אביב שלפיה "הצו יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. המבקשת תפקיד סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת נזקי המשיבה זאת לא יאוחר מיום 27.8.13 בשעה 12:00, ככל שלא יופקד הסכום במועד -יפקע הצו מאליו".

הנתבעת טענה כי מדי יום ביומו בדקה במערכת נט המשפט האם הופקד סכום הכסף, ומדי יום מצאה שהסכום לא הופקד. ביום הדיון נבדק במזכירות בית המשפט האם הופקד הסכום, ונמצא שבניגוד להחלטת בית המשפט לא הופקד כל סכום, אף שההפקדה הייתה תנאי לתוקפו של הצו.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי העלתה את טענתה זו במהלך הדיון שהתקיים בפני בבקשה, ביום 8.10.13, ובבדיקה נוספת שנערכה ביום 13.10.13, נמצא שההפקדה בוצעה רק ביום 9.10.13, היינו, ביום שלמחרת הדיון.

הנתבעת הוסיפה וטענה שהיה על בא כוחה של התובעת לוודא שהסכום הופקד בקופת בית המשפט במועד, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט.

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי כבר ביום 25.8.13 הוגשה לבית המשפט הודעה שכותרתה "הודעה על עירבון", ובה הודיע ב"כ התובעת לבית המשפט כי הוא חתם על כתב לחיוב חשבון בסכום העירבון שנקבע על ידי בית המשפט. (במאמר מוסגר אציין שאין זה מן הנמנע שצווי העיקול נמסרו לב"כ התובעת רק כנגד ההודעה האמורה).